“הארץ” 15.6.2007 מאת ניר חסון ועפרי אילני

היכולת לשמר בקלות כמויות מידע גדולות היא מיתרונות העידן הדיגיטלי, אך אמינות האמצעים החדשים לא תמיד עומדת במבחן הזמן.

פרופ’ אלחנן אדלר:” אי אפשר להעביר את המידע כל שנתיים מטכנולוגיה אחת לאחרת”

זמן קצר לפני חג הפסח השנה החליטו במשרדו של הרב עובדיה יוסף לעדכן את מערכת המחשבים ולשדרג את התוכנות. בין היתר, שודרג מעבד התמלילים WORD שבו נכתבו ע”י הרב עובדיה ועוזריו אלפי עמודים של חידושי תורה, הלכות ותשובות בענייני הלכה. לאחר השידרוג הסתבר כי למרבה האסון הפכו כאלפיים עמודים מכתבי הרב, לג’יבריש שאינו ניתן לקריאה או לפיענוח.

מומחי המחשבים ניצבו גם הם חסרי אונים מול אוסף הסימנים שכיסה את המסך. “אבל הקדוש ברוך הוא אוהב כנראה את הרב עובדיה. הסתבר כי אחד מעוזריו הדפיס במקרה את הדפים האלה, והם נשמרו”…הסיפור הזה מדגיש את הבעיה הגדולה של שימור מידע ותרבות בעידן הדיגיטלי, שבו רוב המידע נוצר ונאגר כביטים ממוחשבים.

עידן המחשב והשימור הדיגיטלי מאפשר, מצד אחד, הזדמנות פז לשימור יעיל, זול יחסית ומאפשר את חשיפת האוצרות לקהל הרחב דרך האינטרנט.

אך, מצד שני דווקא העובדה שרוב המידע היום מיוצר ונשמר על גבי מדיה מגנטית הופכת אותו לשברירי, במיוחד במונחים הסטוריים, אפילו בטווח הקצר כפי שלמדו בחצרו של הרב עובדיה. כדי להבין עד כמה המידע הדיגיטלי בעייתי לשימור, אפשר רק לנסות ולפתוח קבצי מחשב, שנוצרו בתוכנות או שנשמרו על דיסקים משנות ה80 וה90. מי יכול היום למשל לקרוא קבצים של תוכנות עיבוד התמלילים שהיו פופולריות לפני כעשור “איינשטיין” או “קיוטקסט”? או אפילו למצוא תכתובת אלקטרונית שנשלחה לפני 5 שנים, או עמוד אינטרנט מאותה תקופה?

לעומת זאת, אין פשוט מלשלוף קופסאת נעליים ישנה מהארון ולמצוא שם מכתבים ותמונות בני עשרות שנים. המעבר לכתיבה ולשמירת מסמכים על גבי המחשב בלבד “חיסלה”, גם את האפשרות לעמוד על תהליכי התהוותם: כך למשל, במחקר הספרות לא ניתן יהיה להיעזר עוד בתכתובות בין יוצרים, או במעקב מדוקדק אחרי טיוטות או גרסאות של יצירות ספרותיות.

לשמר את הרגע – מומחים מעריכים, כי גם קבצים שנשמרים היום לא יהיו זמינים בעתיד הקרוה ובוודאי שלא הרחוק והאפשרות האמיתית היחידה לשמור את את המידע ללאורך זמן היא באמצעות עותק שאינו זקוק למחשב ותוכנה שתפענח אותם: כלומר נייר או מיקרופילם. גם אם נצליח לקרוא את הדיסקים שאנו צורבים היום-ספק אם הם ישרדו את תלאות הזמן. באקלים החם של ישראל, אורך החיים של מידע האגור על דיסק עומד על כמחש שנים. יותר מכך: בעוד דיו דוהה באופן הדרגתי, דיסק שנשרט יוצא לחלוטין מכלל שימוש.

ד”ר אורה נבנצאל ראש התכנית ללימוד מידע במכללת בית ברל:” העידן הדיגיטלי הוא גם עידן שבו מידע נמחק ונעלם במהירות רבה יותר מבעבר. ההיסטוריונים של היום השאירו לנו מסמכים ורשומות אבל, לא ברור מה אנחנו משאירים להיסטוריונים של העתיד”

השארת תגובה